תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר הספר רומז ללומדים בספרו על מה שעבר עליו במהלך המלחמה.
מתוך הדברים עולה שאשתו נרצחה במלחמה, והוא נשא את אחותה לאישה לאחר המלחמה לאחר שחקר ובדק ומצא היתר לעשות זאת, אף על פי שלא היה ידוע לו במדויק גורלה של אשתו. לדבריו, הוא הכיר מקרים רבים כמו המקרה שלו ולכן החליט לחקור את הצד ההלכתי של נושא זה.
בחלקו השני של המבוא הוא מספר בקצרה שהיה יכול להישאר בהונגריה לתקופה נוספת לאחר כניסת הגרמנים כי הצליח להשיג מסמכים ולפיהם הוא אזרח העיר נימיז'סא, ובעיר זו כיהן כרב.

המבוא:

הקדמת המחבר בתוכן הספר ידבר

הסכת ושמע ישראל היום דרשו חכז"ל במסי ברכות דף מ"ג. כתתו עצמכם על דברי תורה, וברש"י עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה, הן הנה העיון וההעמקה ברוב יגיעה לברר וללבי את כל משפטי ד' להלכה ולמעשה כפי שכוחינו מגעת בעזרתו ית"ש, כן עמדי תלי"ת הרבה יגעתי בספרי חלק ראשון ושני משנים קדמוניות אשר נתקבלו לרצון לפני כל תופשי דת ודין בארץ ובחו"ל, לרוב דרישתם יצאו כבר בשלש מהדורות, וכהיום קרבה שנת השבע שזיכני ד' לקבל עלי משרת אב"ד ור"מ באה"ק פה שכון קרית יואל וקהל ייטב-לב הרוממה והנשאה מיסודו דמרן רשכבה"ג שליט"א זכיתי וגמרתי החלק השלישי הנוכחי אשר אנכי נותן לפניכם היום. חלק הזה יכיל בקרבו מן כלל נאמנות עד כלל שותפים ועד בכלל אשר באלה נעמדתי בסיום הלק שני. [חוץ מן כלל סרסור אשר בא בחלק הזה ככלל בפ"ע נוסף על האמור בחלק הראשון וזאת לרגלי רוב החידוש שניתוסף בו] וכמעשי בראשון ושני כן גם בחלק הזה יבואו בו בירורים נחוצים ודינים מחודשים והרבה הכרעות יקרות מגדולי האחרונים וממה שזכיתי אני העני בפלוגתת רבותינו הראשונים יסודי ההלכה עד לרבותינו הגדולים נושאי השולחן ערוך.
כן הוספתי בסוף הספר מעט השמטות מאשר נמצא אתי [אחרי שנאבד ממני הרבה בעוה"ר לסבת טלטולים קשים טלטולא בתר טלטולא עד שבאנו לקצת מנוחה וישוב הדעת אחרי ההשמדה הנוראה ה"י] חמשים סימנים במספר על כללים שונים המובאים בחלק ראשון ושני. כן יעדתי מקום בסוף הספר לההיתר הארוך אשר יצא מאתי בעזרתו ית"ש לישא אחות אשה אחרי המלחמה הנוראה אשר הגרמנים ימ"ש השמידו רבי רבבות מעם ישראל הי"ד וכתוצאה מזה צצו עלו הרבה שאלות עגונות כידוע וכמפורסם. והאחרון בפרט הכביד אשר כמה וכמה שנשותיהם לא חזרו ורק אחות נשותיהם חזרו אחרי המלחמה, והי' צורך גדול מאוד להזדקק להם כמבואר בארוכה בפנים התשובה או בררתי תלי"ת ההיתר הזה והסכים על ידי הגאון האדיר שר התורה מניאמץ זצוק"ל נם תשובתו הסכמתו מודפסת בזה. ולהיות כי זה זמן רב אשר נאבד ממני כ"ז, ולאושרי הרב מצאתים בזמן האחרון, אמרתי יוחק בספר למשמרת לדורות עולם בהיות כי כמה וכמה משפחות נבנו מחדש ע"י היתר הזה.
ובעמדי בשער הספר הזה אמרתי יסופר לדור חסד ד' עלי אופן הוצאתי לאור כרך הראשון בגולה למען דעת צדקות ד'.
הדפסת הספר התחילה עם פרוץ המלחמה הנוראה השניה לא תקפ"ץ, ויצאה אז הגזירה אשר מי שאינו אזרח כדת ישולח לגרמני', ומבראשית ישבתי בטח על מקומי יען ידעתי שיש לי כתב אזרחות במקום רבנותי הקודמת בנימיז'שא, מאוחר יותר נודע לי שכתב האזרחות אינו בנמצא שם הוכרחתי לשם כך לנסוע בדחיפות לנימיז'שא לברר גורל כתב הזה, הנסיעה לשם ה" דרך ווישיווע בשעות קבועות, להיות כי הקפדתי תמיד על מקוה קודם התפלה כנהוג, איחרתי הרכבת הקבועה בבוקר, לרוב דאבוני ויגוני באין ברירה נסעתי עם השניה בשעות אחה"צ. עם הגיעי לווישיווע פגשתי לשמחתי הרבה את ידידי וש"ב מו"ה אברהם לפקוביץ ז"ל, מיד הציע עצמו להסיע אותי לנימיז'שא באוטו פרטי שלו, בעת הנסיעה הבחין בכמה עלים גדולים בולטים מכיסי אלו הי' הבויגן הראשון מחלק א' וההתחלתי להדפיס אז. משתומם ומתמיה כולו שאל אותי לאמר: בימים טרופים קשים כבזמן הזה אשר כה קשה להשיג לכסף מוצא איך הרהבתי בנפשי להסתבך בהוצאות עצומים כאלה, עניתיו אמת ונכון הדבר כבר כעת בהתחלה כבד עלי מאוד משא הוצאת הספר לבלי נשוא אמנם עלי להתאמץ ואדרבא בזכות התורה ננצל בעז"ה ויכולה היא שתרחם. תוך שיחתינו צץ רעיון במוחו וענה ואמר הנה אתנו יושב שותפי במסחרי מעיר הבירה פעסט כש"מ אפרים ב"ר אליעזר הלוי קאנטאר (ז"ל) אשר מתה עליו אשת נעוריו מרת שרה ז"ל לע"נ והתעניין אצלי באיזה אופן יוכל לעשות איזה פעולה טובה לע"נ, ועד עתה לא השבתיו מאומה, אציע לו כעת שיסלק כל הוצאת הספר ויהיה הספר מודפס לעי"נ, כמובן וכהסכמתי ואמרתי מי יתן והיה, מיד הציע להשותף כל הנאמר. ולשמחתי הרבה סילק מיד כל הסכום ועי"כ נתאפשר הדפסת הספר בצוק העתים הללו.
מה רבו ועמקו מעשי ד ונפלאותיו אשר הודות איחורי הרכבת בבוקר וזאת לרגלי ההקפדה על ההליכה למקוה קודם התפלה אשר מקודם כמה דאגתי על האיחור לגודל הסכנה כידוע נסתבב הדפסת כל הספר שעלה להוצאה מרובה מאוד ביחוד בזמנים ההם. ללמד יצא עד כמה צריך האדם להתחזק בבטחונו בשמו יתברך אשר מאתו לא תצא הרעות וכ"מ לדעביד רחמנא לטב עביד. וכמה שגבו דברי ר' יוסף במס' נדה ל"א: דרש ר' יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בנ"א שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של תבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נא' ישב אפך ותנחמני. והיינו דאר"א מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו.
וגם ללמד יצא כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ועד כמה האדם צריך להזהר לדייק על תפלה בצבור בטהרה במקוה ולא לוותר על אלה-וכדברים של מה בכך.
טרם התימי לדבר אפרוש כפי לד' על בני קהילתי הרוממה החשובים והמופלגים איש איש כמעלתו אשר אני שוכן כבוד בתוכם, יוסף ד' עליהם ועל בניהם במזוני רויחא וחיי אריכא ונהורא מעליא זרעא חיא וקיימא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא, אתה ה' תשמרם תנצרם מן הדור זו לעולם, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים גדולים בישועת כל ישראל ושמחתן בב"א.